סיפורה של יערה רוזנבליט, מקום שלישי תחרות כתיבה מילה במקום 2022

בפה הקטן של אלונה היה סוד. הוא היה ממוקם בעיגול הסיכה שנוצר כאשר הייתה מכווצת את פיה אחרי שהייתה שותה את תרכיב מזון התינוקות שלה.
זה לא היה תמיד כך.
בתחילה הפה היה נפתח לגודל מטבע שקל ואז לחצי שקל ואז מתעקם טיפה, מנסה לתפוס פיטמה אבל אחרי כמה פעמים שניסה לתפוס את הפיטמה של אסיה ולא הצליח ויתר הפה וויתרה אלונה והחלה לכווץ את פיה לגודל הסיכה אל מול הפטמה של אמה.
`יש לך פטמה שטוחה, יהיה קשה מאוד לתפוס` הייתה אומרת לה האחות במחלקת היולדות שהתהדרה גם בתואר "יועצת הנקה" ואסיה הייתה נעלמת בפינה של המיטה מתכווצת גם היא כמו שפתיה של בתה ומבקשת לא להיראות. היו רגעים שם במחלקה שבהם זה כן הצליח, החיבור היה מדויק, או שאולי לא מדויק ממש הרי היא הייתה נפצעת, ברגעים האלה הייתה האחות מחייכת אליה ואומרות לה שהיא מאמינה שתצליח אפילו יותר בהמשך. אבל באותו המשך כבר לא הצליחה והאחות הייתה טוענת שעליה לעבוד על כך, שהיא חייבת, שהחלב הזה הוא החיים של ביתה, "ממש כמו המים לחיים שלך" הייתה אומרת ואסיה שוב הייתה הולכת ודועכת על מיטת היולדת שלה.
לקח לה זמן להיגמל מרגשות האשם, להפסיק להירתע מהנזק שהיא עושה כביכול לביתה כשהיא מונעת ממנה מי שתיה טבעיים ומעניקה לה מים מהונדסים היטב. כמעט שבועיים עברו עד שהחלה להכיל את התמ"ל, להכיר בכך שהשפתיים הקטנות של ביתה לא יפגשו עוד עם גופה, שהניתוק הופך מוחלט וחייהן נפרדים ובהם גם הסודות.
והנה לביתה יש סוד שלא תגלה לה לעולם והניתוק הזה שיש בו קסם של חיים גם הבהיל אותה מאוד, מי שעד לפני כמה רגעים הייתה חלק מבשרה, הוזנה מגופה, חיה בתוכה היא כעת אומנם חסרת ישע, אך נפרדת לחלוטין והמחשבות של אסיה הפכו למחשבות נוזליות על החיים ועל המוות שמתחיל עכשיו להתקרב אל ביתה ובכל חיבוק דודה או סבתא הזדחלה המחשבה הקשה. כבר לא רק היא תמות, אלא גם אימה וגם ביתה וכל מי שהיא מכירה וכל הסודות וגם כל הפוליטיקה. הכל יעלם בתהום שלא בטוח שיש לו סוף, ונוזל החיים שלו נמצא באותה תחתית שלא קיימת.
ומתוך הניתוק רצתה כל הזמן להתחבר לביתה גם דרך הסוד שיש לה בפיה. היא תהתה אם הסוד של אלונה, כלומר אם הייתה יודעת מהו, היה יכול לעזור לה להילחם במוות שעוד יגיע בוודאות. הייתה מביטה בחור הסיכה ומנסה להיבלע בתוכו וכשהייתה מתאמצת מאוד יכלה לראות את החלומות של אלונה מבפנים, את כל הצללים שהקטנה הייתה רואה וגווני הצבעים שלא הייתה בטוחה שביכולתה לתפוס. אסיה הייתה מסתכלת בה רגעים רבים, גם כשהייתה בוכה ופניה מתמלאות מים שהיו יוצאים מפינות העיניים שלה או מריר שהייתה מורחת אחר כך על פרצופה הקטן, המים האלה נבעו מתוכה היא לא זקוקה לנוזל חיים של מי שמנותקת ממנה כל כך . יש לה הכל מבפנים, כל הנוזלים כולם, כל הסודות, החיים והמוות.