האבנים המתגלגלות מאת נועה גרטש

 

כתה ו` בית הספר בגין

 

אי שם, בקליפורניה הרחוקה, חיה ילדה קטנה ששמה סופי.
היא לא ידעה שכל חייה ישתנו בלילה אחד.

סופי הייתה שקועה בקריאת הספר הגדול שלה "נסיכות ודרקונים" מתחת לשמיכה, כשלפתע היא שמה לב לרשרוש קל מכיוון החלון.
בידיים רועדות היא פתחה את החלון בזהירות ויצור קטנטן התעופף לתוך חדרה.
"הצילו!! שפירית!" צרחה סופי בעודה מנסה למחוץ את היצור עם מספריים.
היצור התעופף היישר מעל אפה, ובקול גבוה ותקיף הוא אמר: "אני לא שפירית".
סופי נפלה על הרצפה והשליכה על היצור חפצים: מחקים, גומיות, ניירות מכווצצים.
היצור התחמק באופן מפליא מכל החפצים.
סופי המיואשת תפסה בידה את היצור.
"איי! הרגליים שלי!" התלונן היצור. "עם כל המהומה הזאת ההורים שלך יבואו ויגלו אותי!"
"ההורים שלי לא בבית". ענתה סופי, "הם בסידורי עבודה".
ואז היא נזכרה שהיא מדברת עם חרק ושאלה בחיפזון "מי אתה?"
"אני פיה". ענה היצור.
סופי התאמצה להסתכל על הפיה הקטנה ואכן, מדובר בפיה.
גופה היה בגודל של ג`וק, היא לבשה שמלה ירוקה וזר פרחים עיטר את שערה הבלונדיני המתולתל.
בנוסף, היו לה כנפיים גדולות ירקרקות ושקופות.
אם תהיתם איך בדיוק סופי יכולה להאמין לכך שהיצור הוא פיה?
סופי קראה הרבה ספרי אגדות ומדע בדיוני ומאז ומתמיד האמינה בפיות.

"קוראים לי פרלי, שזה קיצור של `פרג קליפורניה` - הפרח הלאומי של קליפורניה" הסבירה פרלי.
"אני סופי" אמרה סופי.
"באתי לכאן כדי לבקש טובה. בתמורה, אתן לך לבקש משאלה" אמרה פרלי.
סופי הסתכלה עליה במבט מסוקרן.
"לפני כמה שנים, בני האדם מצאו תופעה משונה של אבנים מאוד גדולות (המגיעות לפעמים למשקל של 300 קילוגרם) שמתגלגלות בעצמן בעמק המוות במדבר מוהבאי שבקליפורניה." התחילה פרלי.
"שמעתי על זה" העירה סופי.
"אני לא יודעת אם בני האדם מצאו לזה הסבר או לא, אבל בתור הפיה שאמורה לדאוג ששום קסם לא יראה לבני האדם כמו קסם, אני אמורה לבדוק איך זה קורה. יש לי הרגשה שזה סקרמנטו (על שם עיר בקליפורניה), הטרול שפגשתי פעם. הוא גר שם, במדבר.
"למה דווקא אני?" סופי התעניינה.
"את חושבת שמישהו אחר יאמין שאני פיה?" צחקקה פרלי. "חוץ מזה, את נראית לי מתאימה".
"אני אוהבת הרפתקאות!" סופי הנהנה בהתרגשות.
"אז בואי! כישוף תעופה קטן". פרלי החוותה בידיה על סופי ומלמלה משהו.
סופי התרוממה לאוויר בצרחת התרגשות והחלה לנסות לעקוב אחרי פרלי, שיצאה מהחלון כבר מזמן אל הלילה זרוע הכוכבים ואל הרפתקה חדשה.

כעבור כמה שעות של תעופה מסחררת הן הגיעו לעמק המוות.
כבר הייתה זאת שעת צהריים והשמש הייתה חזקה במיוחד.
והפלא ופלא - ממש מתחתיהן, אבן בגודל של ראשה של סופי, התגלגלה בעצמה על החול השטוח, ונעצרה.
סופי המופתעת הסתכלה סביב בכדי לראות את הסיבה לדבר, אך לא ראתה כלום.
"סקרמנטו! תראה את עצמך!" צעקה פרלי.
לאט לאט, ליד האבן הגדולה הופיעה דמות גדולה, בערך בגובה של סופי, עם אוזניים גדולות ושיער שחור שנמצא רק באמצע הראש.
"רפלי!" אמר בקול נמוך ביותר. "כמה זמן לא נפגשנו!".
"אני פרלי," התעצבנה פרלי, "ואתה יכול להסביר לי מה בדיוק אתה עושה?"
"מגלגל אבנים כמובן! והיום חלק במיוחד!" השיב סקרמנטו בהנאה.
"חלק במיוחד?" סופי לא הבינה.
"אז ככה, אחרי לילה קפוא, נוצרת שכבת קרח דקה, ועליה אני מחליק, בלתי נראה כמובן, ומגלגל את האבנים. אני חייב להודות שאני די טוב בזה" הוסיף בחיוך וחשף שיניים צהובות.
"ולמה אתה עושה את זה?" שאלה סופי בסקרנות.
"יש כמה סיבות", הרצין סקרמנטו, "גם בגלל שהאבנים האלה מפריעות לאזור שבו אני גר, וגם בגלל שאני חייב להתקרר. תחשבו על זה: ביום שמש חם, להחליק על הקרח במהירות גדולה עם רוח נהדרת בזמן שאתה מזיז אבנים מהאזור שלך. פשוט פנטסטיק!" צהל.
"פנטסטי". תיקנה אותו פרלי.
"אבל בני האדם לא יודעים את הסיבה," התעלם סקרמנטו מדבריה, "ולכן חייבים לגרום להם להאמין בסיבה `מדעית`, רק כדי שיפסיקו לחקור כל הזמן. כמה חוקרים כמעט גילו אותי".
"אולי ניתן להם להאמין שהרוח יחד עם הקרח מזיזה את האבנים!" אמרה סופי בניצחון.
"זה מעולה סופי, ואני יכולה לגרום להם להאמין בזה בעזרת קסם!" התרגשה פרלי.
"פנטסטיק!" אמר סקרמנטו בהתלהבות.
"פנטסטי!" תיקנו אותו סופי ופרלי.

כעבור כמה ימים, כאשר כמה חוקרים עברו באזור, כישפה אותם סופי להאמין שהרוח היא זו שמניעה את האבנים על הקרח.
סקרמנטו לא דאג יותר וסופי קיבלה קידום בתפקיד - מפיה הדואגת שבני האדם לא יגלו את הקסם, היא הפכה למכשפת הראשית!
אבל רגע, שכחנו משהו…
סופי ישבה על המיטה והביטה בציפייה אל חלון חדרה.
פרלי נכנסה מספר דקות ספורות לאחר מכן, מתעופפת במעגלים.
"אז מה המשאלה שלך?" שאלה.
סופי לא היססה לרגע ואמרה: "אני רוצה שההורים שלי יחזרו הביתה, עכשיו ולתמיד"
"ביי, סופי" אמרה פרלי ונעלמה.
נשמעה דפיקה בדלת.
הוריה של סופי נכנסו וסופי המאושרת רצה לחבק אותם.
"אתם לא תאמינו מה קרה לי…"



 
הסבר מדעי לתופעה

 

האבנים המתגלגלות היא תופעה שבה סלעים נעים וחורצים עקבות של מסלולים ארוכים על פני הקרקע ללא התערבות האדם או יצור חי אחר.
התופעה נצפתה במספר מקומות בעולם, אך היא ידועה בעיקר בהתרחשותה בעמק המוות שבקליפורניה. העמק ממוקם על הגבול שבין קליפורניה לנוואדה והוא קיבל את שמו בזכות הטמפרטורות הקיצוניות השוררות בו - כ-50 מעלות צלזיוס בקיץ.
התופעה מתרחשת שם בעקבות שילוב יוצא הדופן של קרח ורוח באזור שידוע דווקא בטמפרטורות הלוהטות שלו:
אחרי לילה גשום וקפוא נוצרת שכבת קרח דקה.
כשמגיע היום, שכבת הקרח נמסה והאדמה הופכת בוצית וחלקה.
שכבת הקרח הנמסה נשברת ברוח קלה, ושברי הקרח הגדולים שנותרו, יחד עם הרוח הקלה ועם האדמה החלקה, מזיזים את האבנים.